7 המצוות שניתנו לנח ובניו לאחר המבול
6 המצוות שניתנו לאדם הראשון
התורה מתחילה 1(חומש בראשית פרק א') בסיפור "מעשה בראשית", כיצד הקב"ה ברא את העולם ב-6 ימים, וביום השביעי נח ממלאכתו. כפי המסופר בתורה ה"אדם" הראשון נברא ביום השישי של בריאת העולם, לאחר שכל העולם היה כבר מוכן בשבילו. לאחר מכן אנו מוצאים בתורה שהקב"ה ציווה את האדם כיצד להתנהג ב"גן העדן", לאכול מכל עצי הגן, ולהימנע מלאכול מעץ החיים.
בהקשר להוראות אלו, הרמב"ם 2בהלכות מלכים (ט, א) כותב:
"על שישה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה. הוסיף לנח אבר מן החי, שנאמר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בר' ט, ד). נמצאו שבע מצוות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם."
לאחר המבול הא-ל מוסיף לנח מצווה נוספת
לפי דברי הרמב"ם אנו למדים שאדם הראשון נצטווה ב-6 ציווים. כמו כן אנו למדים שלאדם הראשון נאסר לאכול מבשר החי, והותר לו לאכול רק מאכלים "צמחוניים", הגדלים על פני האדמה 3(דעות שונות האם בתחילת הבריאה היה בטבע החיות "לטרוף" או שגם הם היו צמחוניות, ראה בלקו"ש חכ"ז, פ' בחוקותי שיחה א' .)
10 דורות לאחר מכן (כ-1600 שנה לאחר בריאת העולם) המצב הרוחני והמוסרי של העולם התדרדר, האנשים זנחו את הציווים שקיבל אדם הראשון, וכמעט לכולם הייתה התנהגות רעה וחטאים כבדים, התנהגות זו השפיעה גם על כל הבהמות, החיות וכל היצורים שעל האדמה שגם הם התנהגו בניגוד לרצון ה'. לכן, הקב"ה הביא "מבול" של מים על העולם, ששטף ומחק את כל הבריאה שעל פני האדמה. מכל בני האדם רק נח ואשתו עם 3 בניו ונשותיהם נשארו בעולם, יחד עם הבהמות והחיות שלא חטאו., וזאת לאחר שנח קיים את ציווי ה' לבנות לעצמו "תיבת עץ", שאליה ייכנס עם משפחתו, ואליה יכניס זוג אחד מכל יצור חי שעל פני האדמה שלא חטא (למעט את הדגים שבים שלא הושפעו מהמבול).
לאחר שנח ובניו יצאו מהתיבה, הקב"ה ציווה את נח לשקם את העולם מחדש. בהזדמנות זו ה' שב והזהיר את נח ובניו על אותם 6 המצוות שציווה לפני כן את אדם הראשון, אך בניגוד לאדם האשון שנאסר עליו לאכול מבשר חי, לנח ובניו ה' התיר לאכול בשר, אבל רק בתנאי שיהרגו קודם לכן את הבהמה או החיה, ולא יאכלו אותה כאשר יש בה עדיין "רוח חיים". זהו איסור "אבר מן החי" שנתווסף לנוח ובניו.
מאז ועד היום, אנו מכנים את המצוות ששיכות לאנושות כולה "7 מצוות בני נח".
למה המצוות האלו משויכות לנח, ולא לאדם הראשון ?
לאור ההסבר הנ"ל, נשאלת שאלה:
מכיוון ש- 6 מצוות היו שייכים לאדם הראשון, ורק מצווה אחת נוספה לנח ובניו היא "אבר מן החי", אם כן, מדוע נקראים כל המצוות על שם נח ?
לכאורה, ניתן להסביר 4ההסבר מובא בספר השיחות ה'תנש"א חלק א', שיחת ש"פ נח, עמודים 75-88 זאת בפשטות, הואיל והעולם למעשה" נכחד" לחלוטין, ונח ובניו הם אלו שהתחילו אותו מחדש, לכן כל המצוות נקראים על שמו.
אלא שההסבר הזה אינו מספק. מכיוון שבפרט אחד אנו מוצאים בלשון התורה שינוי בין ההוראות שה' נתן לאדם הראשון, לבין ההוראות שה' נתן לנח. שינוי זה, כפי שיוסבר להלן, מלמד אותנו כי המצוות שניתנו לנח הם מצוות חדשות ובעלות עומק ומשמעות נוספת, שלא הייתה במצוות שקיבל אדם הראשון.
קיום המצוות בכפייה או מתוך רצון?
בפרשת בראשית אנו מוצאים שהקב"ה ציווה לנח ובניו להוליד ילדים, ולהתרבות בעולם.
"…וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ" (בראשית פרק א', פסוק כ"ט)
גם בפרשת נח אנו מוצאים שה' חוזר ומצווה את נח להתרבות בעולם.
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ". (בראשית פרק ט', פסוק א'-ב')
אלא, שיש הבדל משמעותי בן 2 הציווים.
בפרשת בראשית הפסוק מוסיף את המילה "…וכבשוה", כלומר האדם הראשון וצאצאיו "יכבשו" בכח את העולם. המילה "כיבוש" בלשון הקודש משמעותה בכח ו"בעל כרחו" של הנכבש. כאשר הזולת אינו רוצה ואינו מסכים ל"מרות" ול"שלטון" של הכובש, יש צורך להשתמש בכח ולהכריח את הנכבש להתנהג לפי רצון הכובש.
כלומר, את 6 המצוות שנצטווה בהם אדם הראשון היה צריך להשליט בכח על העולם. הסיבה לכך, כי ה"עולם" והבריאה לא היו מוכנים מצד עצמם לקבל את המצוות, והעשייה של המצוות היתה יכולה להיעשות רק באופן של "כפייה" וכיבוש כנגד טבע העולם.
מצב זה יצר חיכוך תמידי בין האדם ה'שולט', לבריאה ה'נשלטת' . שמצד עצמה הבריאה כולה התנגדה למרות האלוקית, והתוצאה הייתה שאנשי העולם "התמרדו" בה', עד שה' כעס עליהם והחריב את כל היקום.
ולכן, כאשר ה' ברא את העולם מחדש, על ידי נח ובניו, וציווה אותם להתרבות בעולם, הוא הסיר את המילה "וכבשוה". הקב"ה כבר לא רצה שקיום המצוות יהיה בצורה של "כפייה" ו"כיבוש", אלא להיפך שקיום המצוות יהיה מתוך הבנה ורצון פנימי. ה' רצה שאנשי העולם יבינו יפנימו את הרצון האלוקי ויישמחו לקיים את רצון ה' למרות הקושי שבדבר.
זוהי התשובה, מדוע כל 7 המצוות נקראים על שם "נח" ובניו. מכיוון שכל 7 המצוות ניתנו לנח ובניו עם מטרה חדשה לחלוטין, והיא, ללמד את העולם איך לקיים את המצוות מתוך אהבה ורצון, ולא מתוך "כח" וכפיה.
כלומר, בחיצוניות 6 המצוות הראשונות של בני נח נראים זהים ל-6 המצוות שקיבל אדם הראשון. אבל בהתבוננות פנימית ועמוקה יותר, אלו מצוות "חדשות" לחלוטין.
לסיום, עדיין יש צורך להסביר את הסיבה שהקב"ה "חידש" את אותם המצוות, רק לנח ובניו.
מדוע הקב"ה לא ברא כך את הבריאה מלכתחילה, וייצר את השינוי רק בדיעבד, לאחר המבול ?
המבול היה ב'מים', כדי לטהר את העולם ולתת אפשרות לאדם 'לרצות' קדושה
כפי שנכתב בתורה, ה' כעס על דורו של נוח והצורה והאופן שה' בחר ל"מחות" את העולם, היה באמצעות "מבול של מים", למרות שהיה בידיו אפשרויות אחרות. למשל, אנו מוצאים בהמשך חומש בראשית 5 (פרשת וירא) שה' בחר להשמיד את "סדום ועמורה" באמצעות "גשם של אש וגפרית" שהרגה את כל תושבי סדום ועמורה, ו"רעידת אדמה" שהפכה ומחתה את האדמה.
הסיבה להשמדת דורו של נוח דווקא ב"מבול של מים", מכיוון שלמים יש משמעות של "טיהור וזיכוך". כפי שנראה בהמשך התורה 6 בחומש ויקרא , שאדם "טמא" נדרש לטבול את עצמו במי מעיין, ובכך הוא נטהר (במקומות אחרים מוסבר שהטבילה במקווה היא כמו שהייה ברחם האם והיציאה מהמקווה היא סוג של "לידה" מחדש). מסיבה זו בדיוק, ה' בחר לשטוף את העולם במים בכדי "לטהר" ולזכך את העולם. העולם שלפני המבול (כולל האנושות שבתוכו) היה אכן עולם 'מושלם' מצידו של הבורא, אבל מצד הנבראים העולם עדיין היה "גס" 7ליתר דיוק, חטאי הנבראים הרחיקו אותם כל כך מהבורא והפכו אותם ל'גסים' שכבר לא הייתה להם אפשרות 'להזדכך' ולחזור ולהתקרב אליו , ולא היה שייך שהעולם "יבין" את רצון ה' ויקיים את מצוות ה' "מרצונו הטוב" של האדם הנברא. הציווי האלוקי היה נשגב מהבנת בני אדם, והם לא יכלו להבין אותו, ולכן האפשרות היחידה לקיים מצוות היתה רק באמצעות "קבלת עול", ללא הבנה במשמעות המצווה.
נח אכן ניסה מצידו להשפיע על אנשי דורו, אבל בפועל לא הצליח כי לפני המבול (לפני הטהרה וזיכוך הארץ) לא הייתה אפשרות של בירור ועלייה 8לקו"ש נח, לקו"ש פרשיות שיחה כ"ט אות ה', הערה 28 . אבל, לאחר שהקב"ה הביא "מבול של מים" שמטרתו לטהר ולזכך את העולם 9מעין השלימות של לעתיד לבוא "ומלאה ארץ דעה אץ ה' כמים לים מכסים". לקו"ש נח, לקו"ש פרשיות שיחה כ"ט אות ו' , רק אז נהייתה אפשרות ש"העולם" יצליח "להבין" את הרצון האלוקי ולקיים את המצוות מתוך רצון. אמנם בשביל בירור וזיכוך העולם בזמנו של נח (ע"י המבול) היה צריך שהעולם 'יתבטל ממציאותו' אבל מאז ואילך העבודה היא רק באופן של בניית העולם וביצוע פעולות של בירור וזיכוך בעולם הגשמי כדי שיתעלה לקדושה באופן הדרגתי.ותחושת ה'ביטול' לא-ל מתבצעת באופן 'רוחני' ולא באמצעות 'חורבן העולם' כמו שהיה בזמן המבול 10לקו"ש נח, לקו"ש פרשיות שיחה כ"ט אות ט' .
באמצעות הסבר זה, ניתן להבין גם את המשמעות של ה"שם" של נח. נח משמעותו מנוחה. המצוות שניתנו ל"נח", ניתנו לו באופן של מנוחה ושלום. לא באופן של "כיבוש" ו"כח". בנקודה זו יוער, כי בתורה יש משמעות מיוחדת11תניא, שער הייחוד והאמונה פ' יא-יב ל"שם" ב"לשון הקודש" שניתן לאדם או לחיה, שהוא מבטא את התוכן פנימי והמשמעות של אותו עצם נברא.
מדוע ניתן לנח ובניו האפשרות לאכול את בשר החי, בעוד שלאדם הראשון הבשר היה אסור באכילה?
בהתאם לרעיון הבסיסי של "טיהור העולם" במי המבול, ניתן גם להסביר מדוע ניתן לנח ובניו האפשרות לאכול את בשר החי בעוד שלאדם הראשון הבשר היה אסור באכילה.
אכילת בשר חי בתנאים מסויימים, על פי הכללים שההבורא ציווה, היא חלק מהמטרה והתכלית שלשמה נברא העולם. להלן יובא באופן תמציתי ההסבר לכך.
ה' ברא את העולם וחילק אותו ל-4 קבוצות של "דומם, צומח, חי ומדבר". הדומם הוא הקבוצה הנחותה ביותר, וה"מדבר" הוא הקבוצה הנעלית ביותר. המטרה של כל קבוצה היא "להתקדם" ולעלות לקבוצה שלמעלה ממנה, באותו המידה יש להיזהר שלא "ליפול" ולרדת לקבוצה נחותה יותר 12מכתב הרבי לחג הפסח תשח"י בו הוא מסביר את עניין החירות .
בהתאם לכך יובן כי, לפני המבול, כשהעולם היה עדיין גס, כאשר האדם מקבוצת ה"מדבר" היה אוכל את בשר מקבוצת ה"חי", האכילה היתה גורמת לו להתדרדרות ולירידה לקבוצה נחותה יותר, משום כך היה אסור 13אסור גם במובן של קשור לקבוצה התחתונה מבלי יכולת להשתחרר ולעלות (תניא ??) לו לאכול בשר. אך לאחר ה"מבול" כאשר העולם נהיה "טהור" יותר, אז להיפך, לאדם היה מותר 14מותר, גם במובן של "משוחרר" ויכול להתעלות לדרגא נעלית יותר (תניא ???) לאכול בשר, על ידי אכילת הבשר האדם יכול "להעלות" את הבשר מקבוצת החי לקבוצת המדבר, ובכך להביא אותו ואת כל הבריאה לתכלית ולשלמות מטרת בריאתו.
ציווי הקב"ה למשה בהר סיני 'לכוף' את כל באי העולם
להשלמת הרעיון של קיום המצוות ברצון, ולא מתוך כפייה, יש להבין נקודה נוספת.
מתואר בגמרא 15שבת דף פ"ח ע"א, ובתוספות ?? ובמדרש שהארוע של מתן תורה התרחש לאחר ש"כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקיימים את התורה – מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם", ואם כן כיצד זה מסתדר עם ההסבר שמטרת הקב"ה הייתה לקיום המצוות מתוך רצון ? השאלה מתחזקת יותר לאחר שעם ישראל כבר קיבל על עצמו את התורה בשמחה, ואמרו 'כאיש אחד בלב אחד – נעשה ונשמע', אם כן מדוע היה צורך שוב "לכפות" עליהם את קבלת התורה ?
בדומה 16הערה 54 בשיחה פ' יתרו, לקו"ש חכ"ו ע' 132-144. לקו"ש פרשיות יתרו, שיחה י"ז למתן תורה לעם ישראל גם שבע מצוות בני נח , הרמב"ם 17רמב"ם הלכות מלכים פרק ח' הלכות י-י"א מביא להלכה "..וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטוה נח וכל מי שלא קיבל יהרג 18(לא שייך בזמננו עניין שאם לא קיבל ייהרג דאין סנהדרין, ואין יכולים לדון דיני-נפשות בני נח. לקו"ש חכ"ו (יתרו) לקו"ש פרשיות יתרו שיחה י"ז. הערה 28 השגת הראב"ד, 60, ) ". וגם כאן השאלה זהה, מדוע שבע מצוות צריכים להיות דווקא בדרך של כפייה ?
הכפייה ב'מתן תורה' היא התגלות אלוקית של אהבה עליונה
ראשית, את המושג של "כפיה" שמופיע ברמב"ם, חייבים לפרש 19ראה שיחה עשרה בטבת ה'תשמ"ה, התוועדויות ח"ב, ע' 1013 שכוונתו לשכנע בדרכי נועם ובדרכי שלום.
ההכרח לפרש כך, נובע משתי העובדות. העובדה הראשונה שאת פירושו הרמב"ם כתב בזמן שהיהודים היו תחת שלטון של מצרים או ספרד וכדומה. העובדה השניה, שההלכה עם החיוב "לכוף את באי העולם" נכתבה כמתאימה לכל זמן, ללא הסתייגויות. יוצא מכך שהאפשרות היחידה לקייםאת המצווה "לכוף את כל באי העולם…" היא בדרכי נועם ובדרכי שלום, להתאמץ "לשכנע" גם את האלו שאינם-יהודים להתנהג על פי צדק ויושר, בהתאם לשבע מצוות בני-נח.
גם את המושג "כפיה" שמופיע במדרש בהקשר של במתן תורה שהקב"ה כביכול "הכריח" את היהודים לקבל את התורה 20"כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקיימים את התורה – מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם" שבת דף פ"ח ע"א, ובתוספות , האדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, מסביר בספרו "תורה אור" 21תורה-אור, מגילת אסתר צ"ח, ד' שהכפייה המדוברת כאן היא התגלות אלוקית של אהבה עליונה לעם ישראל שגרמה לעם ישראל להתעורר באהבה עזה לקב"ה, כלומר, האהבה שהתעוררה אצל עם ישראל כביכול לא השאירה להם ברירה אלא לקבל את התורה.
להלן ציטוט:
"והנה ישראל זכו למתן תורה על ידי יסורים דגלות מצרים בחומר ובלבנים. והקדימו נעשה לנשמע כי א"א להיות גילוי והמשכה מאור א"ס ב"ה אלא במקום שיש בחי' בטול דוקא .. וזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא בחי' הבטול שמבטל רצונו מכל וכל כאלו אין לו רצון בפ"ע רק שירצה כל מה שהוא רצון העליון ב"ה שהעבד אין לו דעה בפ"ע רק את אשר יאמר רבו עושה. וע"י שהקדימו בחי' נעשה שהוא בטול זה יוכל להיות ונשמע דהיינו לקבל הגלוי והאור מאין סוף ברוך הוא.
ואיך יבאו לבחי' בטול גדול כזה הנה לזה היה ענין שכפה עליהם הר כגיגית שהוא התגלות אהבה העליונה מלמעלה על ישראל כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' שאהבה זו תחבקני לכנס"י ומקפת אותו מכל צד אפי' לבחי' אחוריים עד שאינו מניחו לפנות ממנו ומוכרח להיו' עומד עמו פב"פ. דהיינו שע"י אהבה עליונה זו נתעורר ג"כ האהבה בנשמות ישראל עד שבאו למעלה ומדרגה שהקדימו נעשה כו' וכמ"ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם פי' לב האדם העליון אל האדם היינו בחי' אדם שבבי"ע כמ"ש ודמות פניהם פני אדם. הנה הוא כמים הפנים לפנים דהיינו שע"י התגלות אור האהבה מלמעלה בחינת אהבתי אתכם על ידי זה מתעורר גם כן האהבה מלמטה למעלה והוא העלאת כנסת ישראל בכלות הנפש אליו ית'. וזהו ענין על כל דבור פרחה נשמתן. שע"י הדבור והגילוי מלמעלה פרחה נשמתן בבחינת בטול לאור א"ס ב"ה
וזהו ענין שכפה עליהם הר הוא בחינת אהבה עליונה שנק' הר (כמ"ש במ"א בענין אברהם שקראו הר. ובענין אהרן א' ה"ר ן'). כגיגית שהוא בחי' דבר המקיף סחור כל עלמין שעי"ז נתעורר בהם האהבה.
הזכות ש'כפה עליהם הר כגיגית' – רק לאחרי שעם-ישראל אמרו נעשה ונשמע
יוצא מכך, שהכפייה הזו שמתוארת במדרש שהקב"ה 'כפה עליהם הר כגיגית' היא "זכות" שקיבלו עם ישראל מהקב"ה, והכפייה הזו היתה אפשרית רק לאחרי שכבר היתה אצלם תשוקה גדולה לקבלת התורה 22( לקו"ש, כרך ל"ו, שמות, שיחה ב', ע' 15: "… וזוהי פנימיות העניין דכפה עליהם הר כגיגית דאז נשלם העניין דעבדי ה' בתכלית שביטולם להקבב"ה אינו תלוי במציאותם (שהקדימו נעשה לנשמע) אלא מצד הקב"ה… ועניין זה היה אפשרי רק לאחרי שהיה אצלם קדימת נעשה לנשמע להתשוקה הגדולה לקבלת התורה שעי"ז הגיעו לביטול גמור שמצד האדם להיות עבדי ה', ועד שהקדימו נעשה לנשמע הנה אז כאשר כפה עליהם הר כגיגית נמשך ונפעל בהם הביטול שמצד הקב"ה למעלה ממציאותם וחדר לתוך פנימיותם. ), שעל ידי זה הגיעו להיות עבדי ה', בביטול גמור שאליו יכולת האדם להגיע מעצמו, ועד שזה התבטא בכך שהקדימו 'נעשה לנשמע' שמשמעותו שהם מבחינתם מוכנים לעשות כל דבר שה' יצווה 23לקוטי-תורה פ' אמור (ל"ז, א), לאדם אין בגשמיות בחי' ביטול רק לבהמה ובפרט לכבשים שקולם מעורר רחנות, וזה עניין הקרבנות להביא את האדם לביטול כזה. , רק אז כאשר ה' 'כפה עליהם הר כגיגית' נמשך ונפעל בהם הביטול שמצד הקב"ה וחדר לתוך פנימיותם, והעלה אותם לדרגה נעלית יותר, שביטולם להקב"ה אינו תלוי במציאותם (שהם אלו שהחליטו להקדים נעשה לנשמע) אלא הביטול הוא 'למעלה ממציאותם', שיש להם ביטול מוחלט שמגיע מצידו של הקב"ה , "אתערותא דלעילא", שזהו מעין כפי'ה והכרח 24אג"ק ח"א, אגרת ק"מ: "… אתערותא דלעילא שזהו מעין כפי'ה והכרח, וכמו כפה עליהם הר כגיגית" ור' מאמר רני וסמחי ה'תשכ"ז (מוגה) ס' המאמרים מלוקט ד' ע' רע"ג. , כאילו אין להם אפשרות אחרת 25תורה-אור מגילת אסתר צ"ח, ד', אצל עם ישראל ה'כפה עליהם הר כגיגית' הוא מעין חופה .
בהתאם למוסבר לעיל, מובן שהכפייה היא מצב נפשי ורוחני שלא כל אחד ראוי וזוכה להגיע אליו, והקב"ה היטיב לעם ישראל בכך ש"כפה עליהם הר כגיגית".
בבני נח, הכפייה היא קבלת מלכות שמים, כמו ליהודים במתן תורה
כמו אצל היהודים, גם אצל בני נח, החיוב 'לכוף את כל באי העולם', הוא אינו במשמעות של כפייה בכח. להיפך, המשמעות הוא דיבור26 (תוי"ט אבות פ"ג מי"ד, חביב אדם שנבר בצלם. וז"ל: " …כי בא רבי עקיבא להישיר לכל באי עולם, כאשר נצטוינו מפי משה רבינו ע"ה, כדברי הרמב"ם. ואם בכפיית חרב הרג ואבדן נצטוינו – כל שכן בכפיית דברים, להמשיך לבם אל רצון קונם וחפץ צורם: יזכרם לטובה, ושהם חביבים שנבראו בצלם. להורות נתן בלבם, כי זאת תורת האדם לעשות חוקי אלהים ומשפטיו מצד אשר הוא צוה, כדברי הרמב"ם, דהואיל שחבבו לבראו בצלמו. לכן מוטל עליו לעשות רצון קונו, כפירוש רש"י.") ושכנוע שיפעל אצל השומעים מאומות-העולם להרגיש אהבה 27(ספר המצוות להרמב"ם, מצוות-עשה ג': "…מצוה זו כוללת גם כן שנקרא את כל בני האדם לעבודתו יתעלה ולאמונה בו… ולשון ספרי "ואהבת את ה'" אהבהו על הבריות כאברהם אביך". ור' ויקרא-רבה "תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי" (הערה 64 לקו"ש יתרו, חכ"ו.) לקדוש ברוך הוא, ויעורר בתוכם את הרצון לקבל את מלכותו 28(ראה 'מעשה רב' מהחיד״א, כמ"ש בספר מעגל טוב (דפוס פיעטרקוב – יד, א. ובהשלם (ירושלים תקצ"ד) ע' 162 ): ואני אמרתי לגוי הנזכר שיאמר לי במה מאמין ואמר לי בה' אלוקי ישראל, וחקרתי בזה ונראה בעיני שכך הוא, ואמרתי לו אם-כן בבקר ובערב תאמר פסוק שמע ישראל ותקיים ז' מצוות ותיזהר משיתוף בכל אופן כי אם ייחוד גמור לה אלוקי ישראל, וקיבל ואמר שלא יתפלל כי אם לה' אלוקי ישראל (הערה 67 לקו"ש חכ"ו (יתרו) ע' 141).) .
כלומר, כמו שבזמן מתן תורה, עם ישראל קיבל את מלכותו של הקב"ה "אנכי ה' אלוקיך", ורק לאחר מכן קיבל את המצוות (שאר תשע הדיברות), וקבלת מלכותו הייתה ב'קבלת עול' ו'ביטול' מוחלט לקב"ה באופן של 'כפה עליהם הר כגיגית', על דרך זה ציווה משה לכוף את כל באי העולם לקבל את מלכותו יתברך 29(ר' לקו"ש פ' יתרו חכ"ו ע' 132-144 סעיף ז' (לקו"ש פרשיות יתרו שיחה י"ז) [הערה שלי: ואולי גם כאן, עניין קבלת מלכותו צריך להיות מרצונו הטוב, ואח"כ שאר הדברים גם בכפי' ] ).
באמצעות עם-ישראל, לאומות העולם יש 'קשר' עם הא-ל
ה'כפייה' הזו שציווה משה לבני ישראל 'לכוף כל באי העולם', כוללת בתוכה מימד נוסף. שבאמצעות עם ישראל גם לאומות העולם יהיה קשר לקב"ה. כדלהלן.
'מצווה' פירושה 'קשר' לקב"ה 30('מצווה' לשון 'צוותא וחיבור'. או 'צבת' שמחברת שני דברים (לקו"ת בחוקותי מה, ג. מז, ב. ובכ"מ)) . ההסבר לכך הוא 31 (תורת מנחם חלק ז' ש"פ שמות, כ"ג טבת, מבה"ח שבט ה'תשי"ג: "… מבואר בחסידות ש"מצוה" היא מלשון צוותא (וחיבור), היינו, שע"י קיום המצוות נעשה צוותא וחיבור של האדם שמקיים המצוה עם הקב"ה, מצַוה המצוות. והמשל לזה – מחכם גדול המצוה לאיש פשוט לעשות איזה דבר עבורו: חכם גדול שכל מהותו הו"ע החכמה והשכל – הרי איש פשוט שאינו עוסק במושכלות, לא זו בלבד שאינו תופס מקום אצלו, אלא עוד זאת, כאילו אינו בעולם כלל, שכן, אצל חכם גדול, מציאות שאינה שכל אינה נחשבת למציאות כלל. אמנם, כאשר החכם מצַוה לאיש פשוט לעשות איזה דבר בשבילו, והאיש פשוט מקיים את ציווי החכם – אף שמקיימו לפי כחו – אזי נעשה צוותא וחיבור בין האיש הפשוט להחכם גדול. ודוגמתו בנמשל בנוגע לקיום המצוות – שאע"פ שמציאות הנבראים אינה בערך כלל אליו ית', וגם קיום המצוות שלהם אינו אלא לפי כחם, מ"מ, נעשה עי"ז צוותא וחיבור עם הקב"ה. " ) , שהנבראים לכשעצמם אינם נחשבים למאומה אצל הקב"ה. רק כאשר הקב"ה נותן להם "מצווה" לעשות, זה מה שנותן "חשיבות" לנבראים בעיני הבורא, בהתאם לכך, אדם ש'אינו מצווה' , גם אין גם את היכולת להיות 'בקשר' ישיר עם הקב"ה
כתוצאה מכך, כאשר בתורת משה ה' "ציווה" את עם ישראל את המצוות, הוא נתן להם את היכולת להיות בקשר ישיר ותמידי עם הקב"ה. וכאשר הוא ציווה את עם ישראל 'לכוף את כל באי העולם', הוא נתן ליהודיים את היכולת להשפיע גם על מי שאינו-יהודי, ולקשר גם אותו 32(ר' לקו"ש חכ"ו ע' 132-144 הערה 15 (לקו"ש פרשיות יתרו שיחה י"ז) . שיטת הרמב"ן שעל ידי זה נהפך להיות "מצווה ועושה".) לקב"ה באמצעות "מצווה" זו. 33 (פ' שופטים – לקו"ש חכ"ט עמודים 95-103, לקו"ש פרשיות שופטים שיחה י"ד, אות ג' – בעניין המעלה בשופטים אצל ישראל – י"ל אולי שלכן זמב"ח דווקא על ידי ישראל וב"נ צריך להגיע לב"ד כדי לקבל עליו המצוות בית דין (ר' לקו"ש חכ"ו ע' 132-144 (לקו"ש פרשיות יתרו שיחה י"ז)) כדי שעל ידם יהיה אפשר "לכוף" את בני נח באופן של מתיקות ועריבות, כמשל המובא בתחילת השיחה, עניין דמלך שהיה לו פרדס אחד. ויש לקשר את זה גם עפ פ' שופטים תנש"א בעניין "שופטיך ויועציך", באופן של הסבר ושכנוע.)