מצוות האמונה בה' ובתורתו
האמונה היא המצווה החשובה ביותר שעליה כל המצוות האחרות עומדות
המצווה הראשונה והחשובה ביותר היא מצוות האמונה בה', והיא הבסיס שעליו כל המצוות ואחרות עומדות. ההגיון בזה ברור, וכפי שיבואר בהמשך, קיום המצוות חייב להיות מבוסס על סמכות עליונה שמתיבה כיצד להתנהג, ולא רק על הגיון ומוסר אנושי שעלול להשתנות ולהתעוות במשך הזמן. ולכן, מאחר והקב"ה הוא המלך שמצווה עלינו מה לעשות. קודם כל צריך להאמין במלך, ולקבל את סמכותו של המלך, ואחר כך ניתן לשמוע ולבצע את הוראותיו
האמונה בה', כוללת בטחון בבורא שהוא טוב ומטיב
מצוות האמונה בה', היא ראשית, אך לא רק, אמונה כללית שה' הוא ישות עליונה שמצד אחד ברא את העולם, ומצד שני הוא היה קיים מתחילה ולא נברא על ידי ישות "קודמת" לו.
כמו כן, ובנוסף 1 (ראה תורת מנחם תשמ"ה ח"ה, ע' 2720) , על האדם להאמין ולהכיר בכך שה' מנהיג את העולם ומשגיח עליו בכל רגע, שה' הוא תכלית הטוב, ורוצה להיטיב לברואים שברא, ובגלל זה ציווה להם מצוות וחוקים שבאמצעותם החיים שלהם יהיו טובים בעולם.
כמו כן, על האדם לסמוך על ה' ולבטוח בו שכאשר האדם יעשה את השתדלות המקסימלית מצידו ללכת בדרכי שה' ציווה אותו, אז גם ה' יעזור לו ללכת בדרך הנכונה והטובה עבורו. כמו כן, על האדם להאמין ולהכיר בכך, שכל מה שה' עושה זה בסופו של דבר לטובת האדם, ועוד יותר מכך, גם בדברים שנראים רעים לאדם גם הם חלק מהטוב הנצחי שה' נותן לאדם, אלא שהאדם מחוסר יכולתו להבין את הטוב שמסתתר מרגיש כביכול שזה רע. וכמאמר חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה 2(תניא פכ"ז) ומכל מקום, כאשר האדם יתחזק בבטחון גמור בה' (ובפרט על ידי תפילתו ומעשיו הטובים, ועשיית תשובה על מעשיו הלא טובים) אז ה' יהפוך את המצב גם לטוב נראה ונגלה.
מצוות התפילה ומצוות התשובה – המסתעפות ממצות האמונה בה'
כתוצאה מהאמונה בהשגחתו התמידית של ה' על האדם, וכחלק ממנה, מסתעפת מצוות התפילה ומצוות התשובה. כאשר האדם מכיר שה' הוא זה שמנהיג את העולם, אז כשחסר לאדם משהו הוא מבקש מה' שימלא את צרכיו. וכאשר רע לאדם, הוא מקבל את זה כסימן מה' שמבקש "לאותת" לו לחזור בתשובה. ומכיוון שעל האדם להאמין שה' הוא טוב, עליו להאמין שכאשר הוא מתחרט על מעשיו הרעים ומחליט לתקן אותם אז הקב"ה יקבל את תשובתו וגם אם נגזרה עליו גזרה רעה, אז על ידי התשובה הקב"ה יסלח לו ויקרע את גזר דינו.
קבלת עול מלכות שמים
אחד מהביטויים לאמונה בה', הוא "קבלת עול מלכות שמים". פירוש הביטוי הוא 3(ראה תניא, תחילת פרק מ"א), שהאדם מקבל את הקב"ה כמלך עליו, ומוכן לעשות את רצון ה' כמו 'עבד' שממלא את רצון האדון שלו , גם כשהוא (העבד) אינו מבין בשכלו מדוע הוא צריך לבצע את הפעולה, או אפילו כאשר העבד אינו רוצה או מתנגד לביצוע הפעולה, אבל הוא בכל אופן עושה זאת בגלל ה'ציווי' וה'פקודה' של האדון.
דוגמא נוספת לקבלת עול, על אותו משקל, ניתן להמשיל את היחסים בין האדם לה' כמו בין 'חייל' לבין ה'מפקד' בצבא. החייל נדרש למשמעת מוחלטת ולביצוע כל הוראות המפקד, ללא שיקול דעת.
הסבר נוסף ל'קבלת עול מלכות שמים', הוא כמו 'אבר' מ'גוף האדם', שבטל להוראות שמקבל מה'ראש'. כך למשל, כאשר אחד מהאיברים מוכרח לקבל טיפול רפואי כמו שיגרום סבל וכאב לאותו האבר, ועד ל'כריתתו' מגוף האדם באמצעות ניתוח וכדומה, אותו 'אבר' מסכים להוראות שמקבל מה'ראש' לסבול את הכאב של הטיפול הרפואי, מכיוון שיודע שהטיפול הרפואי באבר מסויים נוגע לבריאות כל 'גוף האדם', שאותו האבר חלק ממנו.
כך האדם, שהוא חלק מהבריאה של העולם, מסכים לקבל מהקב"ה כל דבר (לטוב או היפך הטוב…) כיוון שהוא מבין שמדובר שטובה שלו עצמו כחלק מכלל הבריאה.4 (לקו"ת נצבים?)
מציאותו של הא-ל מוכרחת גם על פי הגיון בסיסי, והאמונה היא שלב נוסף
להבנת 5 (ראה לקו"ש בראשית, חלק כ', ע' 13) המקור לאמונה בה', יש לעיין בדברי הרמב"ם 6(בהלכות עבודה זרה פ"א) המספר על אברהם אבינו, שהכיר את בוראו על ידי שימוש בשכלו ובהסקת מסקנה הגיונית על קיומו של הבורא. מדוע הרמב"ם מספר ומרחיב בסיפור על אברהם? התשובה לכך היא, כיוון שהרמב"ם מבקש ללמד אותנו שאת הבסיס לאמונה בה' הקב"ה טבע בשכל האדם. כאשר כל אדם יתבונן ויעמיק בשכלו על צורת התנהלות העולם הוא מיד יגיע למסקנה שיש מי שברא את העולם ויש מי שמנהיג את העולם. כלומר הבסיס לאמונה בה' הוא פשוט שימוש בשכל והסקת מסקנה הגיונית.
לאחר שהאדם מבין בשכלו ומכיר בדעתו שיש בורא לעולם, והוא מנהיג את העולם, בוודאי תתעורר בלבו השאלות: הרי ה' מנהיג את העולם ומניע את כל הבריאה, גם אותי ה' ברא ונותן לי חיים, אז מה ה' רוצה ממני בחיים האלו ? בשביל מה הוא ברא אותי ? מה המטרה שלי בעולם ? 7(האדמו"ר הזקן, מסביר ששאלתו של הקב"ה לאדם הראשון "אייכה" (בראשית פרקים א-ב), היכן אתה? היא שאלה תמידית שהבורא שואל כל אדם, היכן אתה נמצא? מה אתה עושה עם החיים שנתתי לך? האם אתה מנצל אותם כראוי ?) ואז האדם בוודאי יגיע למסקנה שה' הביא אותו למטרה מסויימת ונתן לו הוראות איך להתנהג במהלך החיים שלו בעולם.
לאחר ההבנה השכלית בקיומו של הבורא, על האדם להגיע לאמונה גבוהה ועמוקה יותר
השלב הבא לאחר האמונה שמגיעה כתוצאה מהתבוננות והבנה שכלית, היא האמונה ש"למעלה מהשכל", כלומר, על האדם להגיע לדרגה של אמונה בה', לא רק בגלל שהשכל מחייב זאת, אלא בגלל שכך ציווה ה' בתורה. וזוהי דרגת אמונה גבוהה יותר ועמוקה יותר. מכיוון שכל זמן שאדם סומך רק על השכל שלו, הרי שברבות הימים שכלו ודעתו (או של הבאים אחריו) יכולה להשתבש, כמו שממשיך הרמב"ם ומתאר את שבמהלך השנים גם חכמי העולם בדור אנוש הגיעו לטעות ולכפירה בה', ואפילו בני יעקב שהייתה טבועה בהם האמונה בה', שהשתרשה בהם על ידי אבותיהם אברהם יצחק ויעקב, הרי גם הם לאחר שירדו למצריים במהלך השנים נפלו חזרה לטעות בעבודת אלילים.
הרמב"ם, שמאריך בדבריו ומספר את השתלשלות הדברים, בא ללמד אותנו שלא לסמוך רק על האמונה שהמגיע מהלימוד וההבנה, אלא לסמוך רק על האמונה בה' שמגיעה על ידי תורת משה, שהוא רבן של כל הנביאים, ודרכו ניתן לנו הקשר הישיר עם ה'. לכן, רק באמצעות התורה ניתן להשיג אמונה בה' באופן שלמעלה מהשכל, ושלכן השכל לא יכול לערער אותה והיא לא תשתשנה או תתעוות במשך הזמן.
ולכן, הרמב"ם ממשיך 8 (הלכות מלכים ומלחמות ט' ב) שהיסוד ל-7 מצוות בני נח הם לא רק עצם קיום המצוות בלבד,אלא רק קיומם כחלק מציווי ה' ליהודים בהר סיני ובתורת משה. כלומר כדי לקיים את מצוות האמונה בה', יש להאמין בו מכיוון שכך נצטוו עם ישראל בתורה. מכיוון שרק על ידי האמונה כפי שניתנה ליהודים דרך התורה , רק אז ניתן להגיע לשלמות האמונה שתחזיק מעמד לאורך כל הדורות ומבלי להתערער במשך הזמן. לכן בן נח חייב להאמין ב-7 המצוות דרך ובאמצעות תורת משה שניתנה ליהודים.
לאמונה זו ש"למעלה משכלו " של האדם, יש יתרונות נוספים והיא משפיעה גם על צורת הקשר והדרגה הרוחנית שבן-נח יכול להתעלות ולהגיע.
האמונה בתורת משה שניתנה בהר-סיני, ובאמיתותה
כפי שהוסבר בייחס לאמונה בא-ל, שהבסיס שלה היא שימוש נכון בכלי השכל, ולאחר מכן הגעה לדרגת אמונה נעלית יותר, כך גם ביחס לאמונה בנכונות התורה, תורת משה מהר סיני.
היכולת הבסיסית לקבל את נכונות התורה היא מגיעה באמצעות הגיון פשוט, על האדם להפעיל את שכלו ולהתבונן אשר בשונה מדתות אחרות, התורה ניתנה בפומבי לכל עם ישראל (600,000 איש) ועברה ב"עדות" מדור לדור באופן שלא ניתן לערער על האותנטיות שלה.
ולמשל 9 ( ראה אגרות קודש, י"ד מנ"א תשי"ט) כשהאדם מתבונן כשאדם יבקר את עצמו על צורת התנהגותו בפועל, יווכח כי ברוב המכריע של ענייניו כשעושה פעולה שדורשת הקדשת זמן או כסף הוא אינו דורש מעצמו לבחון במאה אחוזים את התוצאות, אלא סומך בכך על אחרים.
ולדוגמא, כשרוכש כרטיס נסיעה ברכבת או מטוס, אינו ניגש בתחילה ללמוד כיצד המטוס או הרכבת פועלים כדי שיהיה בטוח שיוכל ליסוע בזה. אלא סומך על מה שמסרו לו אנשים אחרים, שהרכבת או המטוס עובדים, ובתנאי שאנשים אלו לא יהיו חשודים לשקר, ושלא יהיו מעוניינים להוליכו שולל. ככל שיגדל מספר האנשים המעידים על נכונות העניין, תתחזק אצלו ההחלטה שיש לסמוך עליהם. ועוד יותר, אפילו בענינים שהם שאלת חיים, וממוות, ולדוגמא ניתוח רציני, רח"ל, סומכים על המנתח אם יש בידו תעודה שלמד אצל מנתח מומחה לפני 10 ו-20 שנה, ועל סמך התעודה הזאת מרשים לאדם לעשות ניתוח הכי רציני, אלא שככל שהעניין רציני יותר האדם לא מסתפק בעדות של איש אחד או שנים או שלשה, אלא חוקר ובודק עדויות של הרבה אנשים.
כך גם מקובל בנוגע לדברים שהתרחשו בדורות קודמים, שהרי למרות שכיום אי אפשר לדעת מה היה, הרי אין איש נורמלי שיהי' אצלו ספק בדברי 4 או 5 חוקרים היסטוריים, שאפילו אם בפרט או שניים הם סותרים אחד את השני הרי אם ברוב הפרטים הם מסכימים ומכוונים אחד לדעתו של השני, הרי שסומכים עליהם. וככל שיגדל המספר של אותם חוקרים, ובפרט אם הם עשר, מאה, או אלף שמכוונים אחד לדעתו של השני, אז עדות זו מתקבלת כ"אמת מוחלטת".
כך גם לגבי העניין שתורה ניתנה בסיני, שאנו שמענו את הסיפור מאבותינו ואבותינו מאבותיהם, וכך עובר הסיפור הזה מדור לדור, ובכל דור נמסר הסיפור בנוסח מדוייק – ע"י מאות אלפים מחוגים שנוים מתכלית, וממקומות שונים, ובכל זאת מספרים את הסיפור באופן שווה. כי מהזמן של מתן תורה ועד לדורתינו לא היתה אף פעם שהמסורת השתנתה.
הייחודיות בעדויות על קבלת התורה, ביחס לדתות אחרות
הרי מובן ופשוט, שאם לפתע היתה מתחדשת שמועה באחד מהדורות, ולמשל באופן שאב היה מצווה לבנו לספר ש"אני יחד עם 600,000 אנשים אחרים ראינו ביחד את מתן תורה ושמענו את הציווי 'אנכי ה' אלוקיך בהר סיני'", הרי אי אפשר שמאות אלפים ידברו ביניהם להפיץ את השמועה באופן זהה.
ואין מקום להשוות לאמונות אחרות, למשל של הנוצרים – שהמסורת שלהם מצטמצת בסופו של דברלאיש אחד (השליח שאול) או לכל היותר לעשר או שנים-עשר שלוחים, שהם אמרו ששמעו ממי שהוא נוסח כזה, אבל להם עצמם לא נתגלתה "נבואה" זו. כלומר, שהמסורת מצטמצמת לאיש אחד בשר ודם, העלול לטעות ולהטעות בשוגג או במזיד. או לאמונה של המוסלמים – שהתחלת אמונתם ש"מוחמד" חזר לבדו מן המדבר וסיפר ששרתה עליו "נבואה".
לאחר שמבינים שאכן התורה שיש לנו כיום, עם כל פירושיה המוסמכים, היא היא אותה התורה שניתנה ליהודים לפני 3300 בהר סיני, ועברה אלינו בשלמותה מדור לדור, רק בשלב זה שאמיתות התורה מוצבת כהנחה אבסלוטית, ניתן להתחיל לבסס את הלימוד וההבנה של 7 מצוות בני נח, כפי שהם מבוארים בתוך התורה.
מדוע יש 2 מערכות חוקים בתורה, אחת ליהודים ואחרת לשאר אומות העולם ?
זה המקום לגעת בנקודה נוספת, מדוע על פי התורה ישנם 2 מערכות חוקים שונות אחת ליהודים, ואחת לכל העולם ?
ישנם כמה הסברים 10 ( ראה אגרות קודש, י"ד מנ"א תשי"ט) , אבל ההסבר העיקרי הוא מכיוון שה' ברא את העולם מתוך מטרה מסויימת, ובהתאם למטרתו בעולם ה' נתן לכל אחד ואחת את החוקים וההוראות לכדי ליישם את התכלית שלו בעולם ולהגיע למטרה שלו בחיים.
איננו יכולים להבין את דרכי ה' או את הסיבות שלו מדוע הוא ברא כך את העולם, אבל כפי שאומר הפסוק 11 ( איוב, פרק י"ט פסוק כ"ו) "ומבשרי אחזה אלו-ה…" שפירושו הוא, שעל ידי שנתבונן איך ה' ברא את גוף האדם נוכל להבין קצת את בריאת העולם. ולכן, כמו שהאדם מורכב מאיברים שונים, שלכל איבר יש תפקיד מיוחד באדם, ובהתאם לכך הוא נברא בצורה מסויימת, כך למשל, אי אפשר לצפות מהרגל שתגיע להבנה של ה"שכל" שבמוח, ואי אפשר לצפות מהמוח שיהיה לו רגש כמו בלב. ברור, שלכל איבר יש את התפקיד המיוחד שלו, וכשממלא את התפקיד שלו בהצלחה יחד עם כל האיברים האחרים, אז האדם הוא בריא ויכול לפעול ולעשות בעולם.
כך גם, בנוגע לעולם, שנברא מ-4 קבוצות של "דומם, צומח, חי ומדבר", שלכל קבוצה יש את התפקיד שלה בעולם, ומשילובם של כל הקבוצות ביחד נהיה עולם מתוקן.
על פי ההסבר הזה, ניתן להבין שגם ליהודים להבדיל משאר אומות העולם ישנו תפקיד אחר בעולם, ובהתאם לכך, היהודים קיבלו ציוויים מיוחדים, ןשאר אומות העולם קיבלו ציויים אחרים.
התכלית והמטרה שלשמה נברא האדם בעולם
בקצרה, יבואר להלן מה המטרה שלשמה נברא העולם, וכנגזרת ממטרה זו, מה התפקיד של היהודים בעולם, ובמה הם נבדלים מהתפקיד שניתן לשאר אומות העולם.
כדי להבין זאת, יש להבין קודם כל, את המושג המופיע במדרש 12 (תנחומא, פרשת נשא, טז) "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", כלומר הקב"ה שמצידו הוא "אין סופי ובלתי מוגבל", למרות זאת הוא ברא את העולם בצורה מוגבלת, מתוך מטרה שהוא, הבורא בעצמו האין סופי ובלתי מוגבל, יוכל להיות בתוך העולם, ובמילים אחרות שה"בלי גבול" יוכל להיות בתוך ה"גבול".
למימוש מטרה זו, הקב"ה ברא ראשית את ה"עולם" מלשון "העלם והסתר". כלומר,מכיוון שצל הקב"ה נמצאות גם התכונה של "בלי גבול" וגם התוכנה של "גבול", הרי שבכדי לברוא את העולם המוגבל ה' הסתיר מהנבראים את החלק בלתי מוגבל שבעצמות הבורא, וברא את העולם עם החלק ה"מוגבל" שבו. בהתאם לכך ה' קבע כללים מסויימים ומוגבלים איך העולם יתנהג, וכללים אלו נקראים "חוקי הטבע".
לאומות העולם, המטרה העיקרית היא "יישובו של עולם"
לאומות העולם ה' נתן מטרה לשמור על הבריאה ולעשות כל מה שביכולתם, במסגרת חוקי הטבע, כדי לפתח את העולם באמצעות שימוש בשכלם והבנתם. מטרה זו נקראת "יישובו של עולם", והיא המטרה העיקרית שלשמה נבראו אומות העולם. זאת גם הסיבה שאומות העולם מהווים את הרוב המוחלט של האנשים על פני האדמה, כדי לשמור על העולם ולפתח אותו.
מצד שני, הקדוש ברוך ברא את העם היהודי, שמסמל את ההיפך המוחלט מ"הטבע". היהודים הם מעל הטבע. גם סיפור ההיוצרות של העם היהודי וגם היסטוריית הקיום שלו הוא באופן של "נס", כלומר ההיפך מחוקי הטבע. לפי חוקי הטבע לא היה לעם היהודי כל סיכוי לשרוד בעולם. כל זאת, מכיוון שהמטרה של היהודי הוא "לקחת" את הקדושה אלוקית הבלתי מוגבלת, ה"ניסית" שהיא למעלה מהטבע, ולהחדיר אותה בתוך הטבע, ובכך להשלים את המטרה האלוקית בבריאת העולם. לצורך מטרה זו ניתנה ליהודים חכמת התורה, ביחד עם קיום המצוות המעשיות, כדי שעל ידי החיים של יהודי בלימוד החכמה האלוקית שהיא חלק מה' ומימוש הלימוד בקיום המצוות האלוקיות בתוך העולם על ידי המעשים שלו בהתאם לרצון ה', הרי שגם העולם יוכל "לראות" את הנהגת ה' בתוך העולם ואת הקדושה האלוקית שמסתתרת בתוכו.
השבת, היא דוגמא להבדל בין התכלית הבריאה של יהודי ובין התכלית של אינו-יהודי
כדי להבין יותר, הסבר זה הבה נבחן דוגמא 13 ( ר' לקו"ש חט"ו, שיחה ג') אחת שבה ניתן להבחין בהבדל בין המטרה של היהודי למבין המטרה של שאר אומות העולם.
בין המצוות של היהודים, ישנם מספר מצוות שתכליתם היא "סמל" להבדיל בינם לבין אומות העולם. אחת ממצוות אלו היא מצוות ה"שבת". יהודי מצווה שלא לעשות כל מלאכה ביום השבת. איסור עשייית מלאכה זה כולל בתוכו פרטים רבים כמו איסור הבערת אש, איסור בנייה, ואפילו איסור "טלטול" שמשמעותו איסור להוציא אפילו "מחט" קטנה מביתו הפרטי לרשות הרבים. תכלית מצוות השבת היא לאפשר ליהודי "להתנתק" מהעולם הגשמי אליו היה מחובר בימי החול, ולהתחבר רק לכוחות הרוחניים שלו, על ידי לימוד תורה ותפילה. בכך, היהודי ממש את תכליותו ומשמש "גשר" בין העולמות הרוחניים (השבת) לעולם הגשמי (ימי החול). לכן, כל מלאכה או פעולה שיש בה כדי "לחבר" את היהודי עם העולם ביום השבת היא מפריעה ליהודי "להתרומם" מהעולם ולהתחבר לה'.
בזמן שהיה בית-דין יהודי מוסמך ויהודי היה מחלל את השבת, ומסרב לציית להוראות אלו, היו מזהירים אותו ומסבירים לו את חומרת מעשיו, ואם בכל אופן היה מתעקש לחלל את השבת היה נענש במוות בסקילה.
מצד שני, ההלכה קובעת ש"גוי ששבת חייב מיתה 14(הכוונה כאן "מיתה בידי שמים, ובכל אופן בזמננו לא שייך שבית דין יקבע עונש מוות על אי-קיום מצוות, מאחר שאין סנהדרין, ואין יכולים לדון דיני-נפשות כלל, לא ליהודים ולא לבני נח. לקו"ש חכ"ו (יתרו) לקו"ש פרשיות יתרו שיחה י"ז. הערה 28 השגת הראב"ד, 60) ) ". כלומר, כל מי שאינו יהודי שמעוניין 'לשמור' את השבת, כלומר לא לעשות כל מלאכה, יש להזהיר אותו שאסור לו 'לשמור שבת', ואם הוא אינו מציית ובאופן מכוון 'שומר שבת' היה חייב מיתה 'בידי שמים' 15 (ר' לקו"ש ח"ה ע' 150-162, ובהערה 61 ורמב"ם הל' מלכים פ"ט הלכה י'). ומדוע?
מדוע יהודי מחוייב לשמור שבת, ואינו-יהודי מחוייב שלא לשמור שבת ?
התשובה היא, מכיוון שכפי שהוסבר לעיל, המטרה של יהודי היא להתחבר לעולם הרוחני, במיוחד ביום השבת, כדי שאחר כך בימות החול יוכל להחדיר את הקדושה הזאת לעולם, הרי הוא מחויב לממש את היכולת שלו ולשבות ביום השבת, ואם הוא מחלל שבת, אז הוא פועל בניגוד לתכלית שה' ברא אותו.
בניגוד לכך, אינו יהודי, שהמטרה שלו היא להתעסק עם העולם הגשמי ולשמור עליו, הרי אם הוא ישבות ממלאכה, ולא יתעסק עם העולם, אז הוא פועל בניגוד לתכלית שה' ברא אותו, ולכן מחוייב מיתה.
מדוע בכלל בתורה קיים עונש מוות, ומדוע כיום העונשים אינם מיושמים על ידי בית הדין ?
בהמשך להסבר על תכלית בריאת האדם ותפקידו בעולם, ניתן גם להסביר (בקצרה) מדוע בכלל בתורה במקרים מסויימים 16עונשי המוות על ידי בית הדין היהודי, הסנהדרין, היו מאוד נדירים. ראה משנה מסכת מכות פרק א', משנה י': "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים מב שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין מו שופכי דמים בישראל." קיים עונש מוות (גם ליהודים), בין אם זה עונש שמגיע 'בידי שמים' ובין אם זה עונש 'בידי אדם' המוטל על בית הדין לבצע לאחר משפט צדק? ומדוע היום בזמננו העונשים הקבועים בתורה אינם מיושמים בפועל בידי בית דין?
אלא, שלאחר שמובנת תכלית בריאת האדם ומהו תפקידו בעולם, ניתן גם להבין שעונש ה"מוות" הוא לא מנותק מעשיית העבירה, אלא הוא תוצאה ממנה.
ההסבר לכך, טמון בהבנה שהקב"ה מחדש ומקיים את החיים בעולם בכל יום ובכל רגע 17 (ראה תורה-אור, בשלח, סג,א, "אך הנה נודע מאמר אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שמראשית השתלשלות ועד סוף כל הנבראים הם מתחדשים בכל יום מאין ליש" ) , והמצוות הם ה"צינורות" שדרכם ה' "מזרים" חיות באדם כדי שיהיה לו כוח לבצע את התפקיד שלו בעולם. ולכן, ברגע שהאדם עובר עבירה ופועל בניגוד לתפקיד שה' נתן לו, הרי הוא ו"חותך" את הצינור של החיים שלו, וממילא אין לו אפשרות לחיות באופן טבעי. אלא, שזהו הסדר הרגיל בזמן שהעולם מתנהל באופן תקין, בזמן ש'בית המקדש' היה קיים, וממנה היתה התגלות של הקדושה האלוקית בתוך העולם, עד שהאדם היה 'מרגיש' את הקדושה ומרגיש שהחיים שלו היא ממנה. ואז, היתה לאדם ה'בחירה' האמיתית, מצד אחד לקיים מצוות שהם ה'צינורות' לקבל את החיים שלו, ומצד שני היתה לו האפשרות לבחור לעשות עבירה ו'לנתק' את עצמו מצינורות החיים שלו.
אבל בזמננו, כאשר אנחנו ב'גלות' והעולם אינו מתנהל באופן תקין, אין לאדם את היכולת ל'הרגיש' ולחוש את הקדושה ואת החיות האלוקית שהוא מקבל על ידי עשיית המצוות, ולכן גם הוא אינו מרגיש את ש'עבירה' מנתקת אותו מצינורות הקדושה 18 (בנוסף לאמור לעיל, לכל העניין הזה של מטרת הבריאה והאופן בו המצוות מהווים את ה"צינור" דרכו ה' מעביר את ה'חיות' לעולם, ישנו בתורת החסידות הסבר פילוסופי עמוק יותר שחורג מגבולות מאמר זה ויוסבר בהמשך במאמרים הבאים) .
בנסיבות אלו, כאשר לאדם אין את האפשרות להרגיש ולהפנים את החומרה של העבירה, ואת האופן שבו העבירה מנתקת אותו מהחיים שלו, בית הדין לא יכול לבחון ולהעניש את האדם בעונש מוות על אי-קיום מצוות, .
ולכן, כיום עונשי המוות מסורים ל'בית דין של מעלה' והוא זה ששופט את האדם.
בזמננו, במידה ונדרש עונש מוות, הבורא גורם ליישומו ב'השגחה פרטית'
בהמשך לאמור לעיל, שכיום עונשי המוות מסורים ל'בית דין של מעלה' והוא זה ששופט את האדם, הרי שחכמים אכן מתארים לנו דןגמאות לצורה שה' מסבב את הסיבות לביצוע העונש המתאים. להלן ציטוט [עם ביאור משולב]:
רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: [נאמר בפסוק (שמות כא יג)] "…ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" [הכוונה במילים של התורה "…והאלקים אינה לידו…" שה' זימן לידו של האדם את הרצח. וזה גם המשמעות של הנביא בפסוק (שמואל א כד יג)] כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך", במה הכתוב מדבר? [הכוונה במשל הקדמוני הוא] בשני בני אדם שהרגו את הנפש: אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד: זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו. זה שהרג במזיד – נהרג, וזה שהרג בשוגג – גולה.
(מסכת מכות, דף י')
לכל אחד יש תפקיד מיוחד בעולם
הרעיון הבסיסי שהוסבר לעיל, הוא המפתח להבנה איך שלכל אחד ואחת יש חלק ו"תפקיד" מיוחד, במטרה שלשמה ה' ברא את העולם, ובהתאם למטרה זו "נגזרים" הציוויים מה על האדם לעשות ומה עליו להימנע מלעשות. וכאשר כל אחד מבצע את התפקיד שלו בעולם אז הוא מתחבר ביחד עם כל שאר החלקים האחרים שמתפקדים במקביל, כמו שכל איבר מבצע תפקיד אחד, אבל כל האיברים ביחד הם "גוף" אחד שלם.